תקציר מנהלים
בהתפתחות משמעותית עבור חברות החשופות להתדיינות בתובענות ייצוגיות בישראל, שני שופטי בית המשפט העליון ציינו במפורש כי בתי המשפט עשויים לשקול לפסוק הוצאות משמעותיות יותר נגד תובעים ייצוגיים שנכשלו, במקרים המתאימים. פסק הדין עשוי לחזק את מעמדם של נתבעים המתמודדים עם בקשות אישור חלשות או בלתי מבוססות די הצורך, ויש להביאו בחשבון בעת הערכת סיכון משפטי, גיבוש אסטרטגיית ניהול הליך ושיקולי פשרה. ההחלטה ניתנה בהליך שבו הייתה מעורבת Renault S.A.S, שיוצגה על-ידי משרד מיתר, ועשויה למלא תפקיד חשוב בעיצוב הדיונים העתידיים בסוגיית פסיקת ההוצאות בתובענות ייצוגיות בישראל.
מבט על
מזה שנים ישראל היא המדינה שבה מספר התובענות הייצוגיות המוגשות לנפש הוא הגבוה ביותר. נתבעים זרים – ובהם תאגידים יפניים רבים – אכן היו ועודם יעד לתובעים ייצוגיים בישראל, ולעיתים אף נאלצים להתמודד עם מספר תובענות ייצוגיות במקביל.
אחד הכוחות המניעים המרכזיים מאחורי בולטותן של התובענות הייצוגיות בישראל הוא “כלל המתינות” בפסיקת הוצאות נגד תובעים במסגרת בקשות אישור. הרציונל העומד בבסיס כלל זה הוא החשש כי חיוב תובעים ייצוגיים בהוצאות משמעותיות ייצור אפקט מצנן על הגשת תובענות ייצוגיות.
בפסק דין חדש של בית המשפט העליון, שניתן ביום 13 באפריל 2026, בעניין Renault S.A.S, אשר יוצגה על-ידי משרדנו, קבע בית המשפט קביעות עקרוניות חדשות המהוות התפתחות משמעותית ביחס לפסיקת הוצאות נגד תובעים ייצוגיים. שניים מתוך שלושת השופטים בהרכב – השופטת רות רונן והשופט יחיאל כשר – קבעו במפורש כי יש מקום לשקול פסיקת הוצאות משמעותיות יותר במקרים המתאימים. בכך נפתחת דלת ממשית לשינוי עתידי בגישה להטלת הוצאות משמעותיות על תובעים ייצוגיים.
רקע
ההליך נסב על בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד Renault S.A.S, יצרנית רכבי Renault, ונגד היבואנית קרסו מוטורס בע”מ. בבקשת האישור נטען, בתמצית, כי מערכות בטיחות מסוימות ברכבי Renault אינן עומדות בדרישות נוהל משרד התחבורה.
בהמשך ההליך הוגשה בקשת הסתלקות מוסכמת, ובקשת האישור נמחקה. בית המשפט המחוזי פסק הוצאות בסך כולל של 80,000 ש”ח לטובת שתי המשיבות (40,000 ש”ח לכל אחת), לאחר שקבע, בין היתר, כי בקשת האישור נשענה על תשתית רעועה וכי היה מקום להסתלק ממנה בשלב מוקדם יותר.
Renault ערערה לבית המשפט העליון, בטענה כי שיעור ההוצאות שנפסק רחוק מהוצאותיה הריאליות, וכי יש מקום לבחון מחדש את ההלכה הנוהגת שלפיה יש לנקוט מתינות בפסיקת הוצאות לחובת מבקשי אישור.
עיקרי פסק הדין
הערעור נדחה – אך הטענה העקרונית התקבלה
בית המשפט העליון דחה את הערעור במקרה הקונקרטי וקבע כי אין מקום להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק בנסיבות העניין. עם זאת, וזהו עיקר חשיבותו של פסק הדין, ההרכב הקדיש חלק ניכר מהחלטתו לדיון מפורט בשאלה העקרונית האם הגיעה העת לשנות את הגישה המסורתית של “כלל המתינות” בפסיקת הוצאות בתובענות ייצוגיות.
עצם העובדה שטענה זו נדונה לעומק על ידי ההרכב כולו, ובפרט התקבלה במישור העקרוני על ידי שניים מבין שלושת שופטי ההרכב, מאותתת כי הדיון בשאלת היקף ההוצאות בתובענות ייצוגיות עבר משלב של טענה הגנתית נקודתית לשלב של שיח שיפוטי עקרוני ומבוסס.
עמדת השופטת רונן: יש מקום לשקול שינוי הדרגתי
השופטת רות רונן הסכימה אמנם לדחיית הערעור במקרה הספציפי, אך סברה כי ברמה העקרונית אין לשלול שינוי בגישה הנוהגת. לדבריה, ייתכן שהגיעה העת לפסיקת הוצאות בשיעורים משמעותיים נגד מבקשי אישור, ולא רק כאשר מדובר בבקשות סרק שהוגשו בחוסר תום לב. הובהר כי מהלך כזה יש לבצע באופן הדרגתי וזהיר.
השופטת רונן הצביעה, בין היתר, על ריבוי ההליכים הייצוגיים בשנים האחרונות, על כך שחלק ניכר מהם אינו מסתיים בתוצאה המיטיבה עם הקבוצה, ועל הצורך לבחון מחדש את מערך התמריצים הקיים. לשיטתה, ייתכנו מקרים נוספים שבהם יהיה מקום לפסוק הוצאות משמעותיות יותר – למשל כאשר בקשת האישור לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה, או כאשר היה מקום למחוק אותה בשלב מוקדם יותר של ההליך.
עמדת השופט כשר: יש ליתן משקל גם לנזק שנגרם למשיבה
השופט יחיאל כשר הצטרף אף הוא לעמדת כבוד השופטת רונן שלפיה בשלה העת לשקול פסיקת הוצאות משמעותיות יותר במקרים המתאימים.
בין היתר, השופט כשר הדגיש כי אין להתמקד רק בהתנהלותו של מבקש האישור ובשאלת הצורך לעודד הגשת הליכים ראויים – אלא יש ליתן משקל ממשי גם להשלכות ההליך על המשיבה. לדבריו, עצם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית עלולה להיות כרוכה עבור המשיבה בהוצאות הגנה ניכרות, בפגיעה בפעילות העסקית, בפגיעה במוניטין, ואף בחשיפה לסיכונים כלכליים ורגולטוריים משמעותיים.
השופט גרוסקופף בדעת מיעוט: אין מקום, לעת הזו, לשנות את הכלל
השופט עופר גרוסקופף סבר כי אין מקום לסטות בשלב זה מן ההלכה הקיימת, שלפיה יש לנקוט גישה מתונה בפסיקת הוצאות לחובת מבקשים מייצגים, למעט במקרים חריגים של בקשות סרק שהוגשו בחוסר תום לב.
לגישתו, גם כיום קיימים טעמים מהותיים המצדיקים זהירות בהטלת הוצאות כבדות על מבקשי אישור, ובהם הסיכון הכלכלי הכרוך ממילא בניהול הליך ייצוגי, פערי המידע הקיימים בין מבקש האישור לבין הנתבעת, והחשש מפני הרתעת יתר של תובעים פוטנציאליים מהגשת הליכים ראויים.
מדוע פסק הדין חשוב?
פסק הדין יוצר לראשונה תשתית שיפוטית ברורה לבחינה מחודשת של ההלכה הנוהגת. עד עתה, משיבות בהליכי אישור ניצבו מול מציאות שבה גם בקשות אישור חלשות או כאלה שהסתיימו בהסתלקות בשלב מאוחר יחסית, לא הובילו בהכרח לפסיקת הוצאות משמעותיות. פסק הדין הנוכחי מאפשר לטעון, על בסיס אמירות מפורשות של שני שופטי בית המשפט העליון, כי במקרים מתאימים יש מקום לשנות גישה זו, גם מחוץ לקטגוריה הצרה של “בקשת סרק בחוסר תום לב”. פסק הדין מחזק את ההכרה בכך שלהליכים ייצוגיים יש מחיר ממשי גם עבור הצד הנתבע – לא רק בעלויות משפטיות ישירות, אלא גם בהשלכות עסקיות, תפעוליות ותדמיתיות – וכי שיקולים אלה רשאים וצריכים לקבל ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.
לטעמנו, מדובר בפסק דין חשוב ומשמעותי, העשוי להשפיע על דיני התובענות הייצוגיות בישראל הרבה מעבר לנסיבותיו הקונקרטיות. להערכתנו כבר בתקופה הקרובה ייעשה בפסק הדין שימוש תדיר מצד משיבות בהליכי אישור, הן לצורך בקשות להוצאות והן במסגרת ניהול האסטרטגיה הכוללת של ההליך. עבור חברות וגורמים עסקיים החשופים לתובענות ייצוגיות, מדובר בהתפתחות משפטית שראוי להכיר, לעקוב אחריה ולהפנים את השלכותיה.
למחלקת הליטיגציה ולצוות התובענות הייצוגיות במשרדנו ניסיון רב בייצוג ובהגנה על נתבעות בהליכי תובענות ייצוגיות מורכבים, לרבות בהליכים בעלי חשיבות עקרונית ורוחבית. נשמח לעמוד לרשותכם לצורך בחינה וניתוח של השלכות פסק הדין, וכן למתן ייעוץ וליווי בגיבוש אסטרטגיה דיונית ומהותית בתיקים ייצוגיים.
מובהר, כי האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד, אין בו התייחסות לנסיבות ולעובדות ספציפיות ואין לראות בו משום חוות דעת או ייעוץ משפטי לעניין קונקרטי.
מחברים
רון פלג, שותף
מחלקת ליטיגציה
972-3-6103100+
ronp@meitar.com
רונן זיו, שותף
מחלקת ליטיגציה
972-3-6103100+
ronenz@meitar.com
נועם גילאון, שותף
מחלקת ליטיגציה
972-3-6103100+